התמודדות עם לחץ

לא משנה איך נסתכל על זה, אי אפשר שלא להסתובב כאן בארץ בתחושה מעיקה של דאגה מתמשכת.
גם אני, שלא פותחת חדשות ולא חשופה באופן תמידי לזרם הבלתי פוסק של חדשות רעות (ובאמת מדאיגות) מקבלת כל הזמן את הדיונים האלה בפנים מהסביבה שלי.
אין לאן לברוח. מצב הרוח הלאומי בקאנטים.
וזה משפיע עלינו. על כולנו. גם ברמת הפרודוקטיביות.

כי מי באמת יכול להיות 100% IN על הפרויקט הזה שצריך לסיים
כשכל יום פוטנציאלית איראן יכולה להחליט שהיא שולחת עלינו
עוד כמה כתבמי"ם שצריך לחכות להם 9 שעות?

החדשות הטובות הן, שאפשר לצאת מהספירלה האינסופית של המחשבות השליליות ושיש הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לקחת את העניינים לידיים
ולהתמודד עם סטרס וחרדה (ובינינו, זה גם הנשק הטוב ביותר מול אלה שישמחו שנשאר מפוחדים וחסרי אונים).

הנה 9 טיפים מפוגגי סטרס מתוך הסדנא שלי בנושא:

1. להזכיר לעצמנו שאנחנו יודעים להסתדר- כמה פעמים קרה לכם שחשבתם שהגיע סוף העולם אבל בסוף מצאתם פיתרון? מניחה שיותר מפעם אחת. היזכרו בכל אותם פעמים שבאמצעות התושיה הבלתי נגמרת שלכם הצלחתם לעמוד בלחצים ולגרום לדברים להסתדר לטובתכם גם אם בהתחלה זה היה נראה ממש רע.

2. להבחין בין מה שבשליטתנו לבין מה שלא – אין טעם לדאוג ממה שאנחנו לא יכולים לשנות, כמו מפלס החיבה של מנהיג איראן לעם היהודי כי אנחנו כנראה לא נצליח לשכנע אותו להפוך לאוהב ישראל. אבל אנחנו בהחלט יכולים לוודא שהממ"ד שלנו ערוך ומוכן ונעים לנו לשבת בו, למקרה שנצטרך לבלות שם קצת יותר, או אם ממש נמאס לנו, תמיד אפשר לשקול איזו נסיעה לחו"ל. על סדנת קבלת החלטות בחוסר וודאות כבר אמרתי?

3. להתמקד במודע בטוב – המוח שלנו הוא מוח הישרדותי ולכן מראש אנחנו שמים לב יותר לדברים השליליים מאשר לדברים החיוביים. למשל, אם אכלתם מנת פסטה ממש טעימה במסעדה אבל התיישב לכם זבוב בצלחת, כנראה שמה שתזכרו זה דווקא את הזבוב. לכן, אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו באופן מודע לתרגל הודיה
(זה גם משפיע על הניורו-פלסיטקה של המוח ובונה חיווטים חדשים. מומלץ)
אין אזעקות היום, כולם בריאים ושלמים, יש חשמל ומים בברז….
אפשר גם לתרגל את זה עם הילדים – אצלנו למשל לפני השינה מתרגלים את משחק החיוכים בו כל אחד מאיתנו מספר על חיוך אחד לפחות שהיה לו במהלך היום- משהו ששימח אותו.
נסו את זה, זה משחרר ומגלה לך דברים שלא ידעת על בני המשפחה האחרים/בן או בת הזוג.

4. להפעיל את מנגנון הפסימיות הגנתית- אחת הפעמים הבודדות בהן פסימיות היא דבר חיובי היא כאשר משתמשים בה כדי להרגיע את המערכת.
מאז שאני זוכרת את עצמי, יש לי נטייה לחשוב על התרחיש הגרוע ביותר שיכול לקרות בעקבות מקור הדאגה שלי, ומיד אני בונה תוכנית פעולה למה שאני הולכת לעשות במידה והתרחיש שבראש שלי יתגשם (ספוילר: מחקרים רומזים לנו ש-99.8% שהוא לא יתגשם).
מה שהגישה הזו מאפשרת לנו היא גם תחושה של שליטה- כי הנה…יש לנו תוכנית.
וגם להעיז להיות אמיצים יותר עם מעשים שחששנו מהם כשהם רק היו דאגה צפה בראש. כי הנה…יש לנו תוכנית.

5. להכיר את העיוותים החשיבתיים שלנו – מחקר של דר' דיוויד ברנס – מצא 10 עיוותים חשיבתיים שכל אחד מאיתנו חשוף להם בשלב זה או אחר בחייו, שגורמים לכך שהפרשנות שלנו לתמונת המציאות תהיה לקויה.
אם נכיר את העיוותים האלה, נוכל להרגיע את המערכת,
להימנע מהם ולהרגיש טוב יותר.

6. לתרגל מדיטציה והוויה של זן – הרבה נזירים בודהיסטיים אמרו הרבה פעמים שאנחנו לא המחשבות שלנו. למרות שכעת זה אפילו יותר מאתגר מאשר בימים רגילים, לשבת למדיטציה קצרה ולהתרכז בנשימה שלנו במקום בדאגות לאירועים שאולי ואולי לא יקרו, עוזר להחזיר את כל המערכת לאיזון.

7. לזכור שהמשחק ממשיך- אומרים שעד שלא מתים זה לא נגמר, וגם אחרי זה…תלוי במה אתם מאמינים… אם נזכיר לעצמנו שאנחנו לא תמיד רואים את התמונה הגדולה ושגם אירועים קשים יכולים להוביל בסופו של דבר למקומות חיוביים (שכרגע אנחנו פשוט לא מודעים אליהם) נוכל להרגיל את עצמנו שאתגרים הם חלק מהחיים ולא להפוך את הכאב שאנחנו חווים ברגע מסוים לסבל לטווח ארוך.

8. ליצור רגעים קטנים של אושר – גם כשהמצב מאתגר, מותר לנו להנות. כן…זה מותר. כוס יין אדום טוב, שיחה עם חבר קרוב, מקלחת חמה ומפנקת, פלייליסט משובח, חיבוק ממישהו אהוב… חשוב שנקפיד להרים לעצמנו כי "אם אין אני לי מי לי"?

9. 40% זה 100% החדש – אם אתם מזהים שהפרודוקטיביות שלכם או אפילו בארגון בירידה ביום או שבוע מסוים (מוזמנים לקרוא על תהליך שיפור ביצועים), הלקאה עצמית לא תעזור. מותר לנו לא להיות במיטבנו תמיד ולהיות מושפעים מהמצב. אם אנחנו ממש מתקשים לתפקד, אולי זה סימן שהגיע הזמן ליום חופש שמתמקד כולו בהטענת המצבר האישי. מבטיחה לכם שבחמ"ל המודאגים הלאומי יסתדרו בלעדיכם ליום אחד לפחות.