מנהיגות עצמית

"רכב צמוד, טלפון סלולרי (בתקופה שהיה שווה כמה מאות ש"ח בחודש), כפיפות למנכ"ל החברה, תפקיד מעניין, משכורת יפה (מאוד) ולא טוב לך??"שאלתי את עצמי."כן" עניתי

"מה נותן משמעות לחייך?" הוא שאל אותי. חשבתי מהר ושלפתי מהשרוול: "אהבה. סקרנות. צמיחה והצמחה. עכשיו פירשתי לי קצת את שכתבתי:**אהבה**-לטבע. לעננים. למי ומה שסביבי.ליצירת

לפני שבוע וחצי נכנס בי רכב.אני וקטנטנים היינו בתוכולמזלי לא קרה לנו כלום.הרכב חנה לוומישהי מבוגרת נכנסה בנו.היא המשיכה לנסוע בלי להניד עפעף.עובר אורח שראה

ביי ביי 2021. שלום ולא להתראות. לא אתיפייף אומר את האמת: היתה שנה קשה. מאוד. לכולנו. זו היתה שנה שחלקנו התמקדנו פחות בלהשיג מטרות אלא

הצעת ייעול שהכניסה לחברה אלפי דולרים וזה מה שקיבלתי:ארוחת בוקר זוגית.ולא הייתי היחידה.גם היא- זאת שטרחה להתחנחן,ולעשות בעיקר רעש וצילצולים-גם היא קיבלה ארוחת בוקר זוגית.זה

אף פעם לא הייתי טיפוס מצחיק במיוחדלפעמים הכנות התהומית שליהיתה מייצרת בטעות פה ושם איזו יציאה משעשעת  אבל- נתקלתי לאחרונה בספר מרתק שלשתי פרופסוריות מסטנפורד שכתבו

שירותי נשים.תור ארוך משתלשל לו.עשרות נשים עומדות וממתינות.וממתינות.וממתינות.אני ביניהן.מרגיש שהתור לא זז.כשאני מתקרבת, אני מגלה – שרק מחצית מהתאים פעילים.בשאר- הדלת סגורה.אני פותחת אחת מהן.

***היום לפני 20 שנה בדיוק- ניצלתי ממוות***היומן הזכיר לי את התאריך.–לפני כמעט 7 שנים,הייתי חלק מסדנת מספרי סיפורים של אליאנה שכטר בבית אריאלה וכתבתי על המאורע.מצרפת