ניהול עצמי

קשה לנו. כמויות של הרוגים. חוסר ידיעה. אזעקות.יש לנו רק אחד את השני ואת מה שבשליטתנו בכל הכאוס הזה.ונכון, לא פשוט לתכנן עכשיו. אבל זה

חודש עמוס מאוד (באופן מבורך) ושנת מס הזויה ביותר הסתיימו להם. ינואר ופברואר קשים של תורי ענק עם חולים ומשתעלים סביבנו, אני וילדי בקור עז

כל שבועיים הוצאתי אוטובוס עמוס מטיילים צעירים (גילאי 20-40) לטייל בארץ.כל שבועיים, שכרתי מדריך שיתאים לאופי הטיול – ידעתי מי מצחיק ומי שומר על בטיחות

דמיינו שאתם בני 70 או 80 או 90ואתם מלאי כאב וחרטה. מסתבר שיש 4 סוגי חרטה:1. בחירות קטנות יומיומיות בעלות השפעה ארוכת טווח: אם רק הייתי

"רכב צמוד, טלפון סלולרי (בתקופה שהיה שווה כמה מאות ש"ח בחודש), כפיפות למנכ"ל החברה, תפקיד מעניין, משכורת יפה (מאוד) ולא טוב לך??"שאלתי את עצמי."כן" עניתי

ביי ביי 2021. שלום ולא להתראות. לא אתיפייף אומר את האמת: היתה שנה קשה. מאוד. לכולנו. זו היתה שנה שחלקנו התמקדנו פחות בלהשיג מטרות אלא

***היום לפני 20 שנה בדיוק- ניצלתי ממוות***היומן הזכיר לי את התאריך.–לפני כמעט 7 שנים,הייתי חלק מסדנת מספרי סיפורים של אליאנה שכטר בבית אריאלה וכתבתי על המאורע.מצרפת

**היית יוצאת עם הקול הזה שמדבר בראש שלך לבירה? או שאולי עדיף מישהו פחות פוץ ולחוץ וקצת יותר תומך, זורם ונעים? ***מאז שנגמר הסגר האחרוןהתחושה