הורות

היום יומולדת לרפיהאיש לו נישאתי אבי ילדי האיש שמלמד אותילאהוב – גם כשבא לי להרוג אותולתת- גם כשבא לי לקבלליצור חיבור- גם כשבא לי לברוחזה

יום ראשון התחיל בגאווה גדולה.התעוררנו עם הקטנטנים בשעה 5 וחציב7 ועשרה הם כבר היו במעון.רפי יצא לעבוד בתל אביב ואני ישבתי על אינספור משימותוסימנתי וי

לפעמים עייפות היא החלטה אני זוכרת שלפני שנים ארוכותכשהייתי בת 17 (לפני צבא)השתתפתי בסדנה מרובת משתתפיםמישהי עלתה לבמההמנחה ביקש ממנה לעצום עיניים ולהזכר במשהוכששאל אותה

כל חיי היה לי חלום אחד, להשיג את המטרות שלי. { מתוך הסדרה "הסימפסונים" , מפי הדמות "הומר סימפסון" } הפוסט הזה נועד לדאוג לזה

עוגת ביסקוויטים ו-3 תובנות מהשנה שחלפה; אני בת 38!רציתי לעשות סיכום יומולדת רגיל אבל אירועי היומיים האחרונים שינו קצת את התוכניות…הקטנטנים בבית.עוד וירוס.שבוע שעבר היה

לנהל עסק אחרי חופשת לידהלשלב הורות לתאומיםושאר הפתעות, לא תמיד נעימות יש ימים בהם צריך ליצור במכווןרגע של שקט ועונגגם אם בחוץ רועש.לצבור כוחותולהמשיך הלאה.

הקטנטנים שלנו 🙂 

השבוע הקטנטנים (ואנחנו) עברו אימון שינה.זה לא היה פשוט.אחרי שרגילים לישון בנפרד כדי לא להעיר אחד את השני,אחרי שרגילים לזלול ארוחה מבקבוק באמצע הלילהאחרי שהתרגלו