הדברים שלא מספרים לנו על הריון ולידה

הדברים שלא מספרים לנו על הריון ולידה

***הדברים שלא מספרים לנו על הריון ולידה***
וואוו. כמה דברים .
השנה האחרונה הייתה אחת הקשות בחיי.
מעולם לא הרגשתי ביחסים כל כך קשים עם הגוף שלי או ליתר דיוק-
עם הבריאות שלי.
עד שבוע 18 להריון הקאתי כל יום לפחות פעם ביום,
שלא לדבר על החריפות השכלית שנטשה אותי לתקופה זו- הרגשתי שהמוח שלי סובל מערפול מאסיבי וכל הרהור ועשייה דרשו אנרגיה אינסופית.
בשבוע 19 הרגשתי שהאנרגיות חוזרות אלי – כל כך שמחתי שהפרזתי בעשייה ( הרי הריון זו לא מחלה 🙂 ).
בשבוע 26 נכנסתי לשמירת הריון.
כאן בן הזוג המדהים שלי דאג לי בטירוף.
הכין ועשה, העיקר שאנוח. בזכותו ובזכות רצון חזק משכתי את ההריון עד שבוע 36.
ואז- ניתוח קיסרי (שנקרא לידה) ושני צאצאים מתוקים באים לאוויר העולם.
הייתי זומבי ולא הבנתי למה כלכך כואב וקשה לי- לי, זאת שאף פעם לא לוקחת כדורים.
אני חזקה- ידעתי על עצמי ולא הבנתי מה קורה שם. למה המצב רק מחמיר במקום להשתפר ולמה משככי הכאבים לא משככים שום כאב.
ואז כשהשתחררתי הביתה, ואת המשככים שכחתי לקחת כי ממילא לא עזרו, החום עלה וגילו- סבלתי מזיהום בעקבות הלידה.
אנטיביוטיקה לוריד וסה"כ שבועיים בבית החולים ואני חוזרת הביתה לטפל בתאומים.

התאומים בני כמעט 7 חודשים ואני חוזרת לעשייה קצת יותר אינטנסיבית למען העסק שלי ולמען עצמי.

בתמונה: אני והקטנטנים. שלושה שבועות לפני שיצאו לאוויר העולם.

הסבר תמונה

הם התחילו השבוע מעון בפיקוח התמ"ת.
בשבועות האחרונים התגלה שבעקבות ההריון,
אני סובלת מהפרדות בטנית ומבקע טבורי.
המשמעות: אני צריכה להמנע ממשאות כבדים ולהתחיל לעשות תרגילים שיחזקו לי את שרירי הבטן האחוריים ובעקבות כך, את הגב.

אבל- השגרה לא מאפשרת להרפא.
אני מסיעה את התאומים למעון וממנו.
שם אין שום סיוע.
נהלי התמ"ת המחמירים קובעים שאין שום אפשרות, גם אם אקדים להגיע- לעזור לי עם אחד התאומים.
אני צריכה להרים עגלה כבדה אל הרכב וממנו.
וזה כואב.
או אז אני שונאת לרגע קל את העולם.
ולמה אני כותבת את כל זה?
לא כדי לקבל טיפים מה לעשות (את זה כבר עשיתי בקבוצת התאומים וגם מנהלת המעון המדהימה שלנו, עשתה כל שביכולתה אבל זה המצב כרגע.)
ולא כדי שתכתבו לי שכל הכאב שווה את זה
וילדים זה שמחה. – (בבקשה לא!)
– אני כותבת את זה כדי שנשים שעוד לא עברו את זה יבינו קצת טוב יותר מה מצפה להן בהריון ובלידה. וגם אחרי הלידה.
את זה הסביבה לא מספרת לנו- רק אומרים מזל טוב ומזל טוב ומתעלמים

מהמכאובים הפיזיים וגם הנפשיים הנובעים מהמצב החדש ובאופן מפתיע בעיקר ממכאובי הגוף.
[כמובן שיש גם צדדים חיוביים ויפים להריון וללידה:
את לומדת להקשיב לגוף שלך טוב יותר
האינטואיציה מתחזקת בצורה בלתי רגילה
ואת מגדלת שלוות נפש כל כך גדולה למען הילדים, שאת כמעט לא מאמינה שזו את. ]

אנחנו צריכות לטפל בעצמנו ואנחנו צריכות שהסביבה תעזור לנו ותכבד אותנו בתהליך- תתמוך בנו.
נכון, אנחנו נינג'ות . אבל גם לזה צריך לשים גבול ולנהוג בעדינות ובכבוד כלפי הגוף השברירי.
הוא אמור לשרת אותנו עוד שנים רבות וטובות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות