למה עזבתי אחרי כל ההשקעה משהו כל כך טוב? שיעור מהחיים בקבלת החלטות

למה עזבתי אחרי כל ההשקעה משהו כל כך טוב? שיעור מהחיים בקבלת החלטות

ביום שישי האחרון, לאחר שנתיים של השקעה,
עזבתי את קבוצת הטיולים שהקמתי לפני שנתיים בדיוק.
הקבוצה מונה היום כ-8,300 איש, קצת יותר.

מני נחמן, מייסד עמותת טיולים ואגדות,

אדם אנרגטי, יצירתי, עם הרבה קוצים בטוסיק,

איתר אותי במקרה לפני שנתיים.

הוא ביקש ממני להקים ולנהל קבוצה חדשה למטיילים בגילאי 20-40 פלוס מינוס.

בהתחלה סירבתי.

מני התעקש.

לבסוף נעניתי לאתגר.

האוטובוס הראשון היה מלא בחברים.

מי לא הגיע

אנשים הגיעו מחיפה, דאגו לבייביסיטר,

הכל רק לעזור.

וכך- חבר הביא חבר

ואני התעקשתי ושיווקתי

ההתמדה וההירתמות של חברי הטובים

יצרה קבוצה גדולה ומשובחת של מטיילים.

 

 

מה לא היה לנו

טיולים לירדן, אתגריים וגם “קלאסיים”

נופש באילת,

טיולים בצפון,

לפחות כל שבועיים טיול אחר בארץ,

וגולת הכותרת-

טיול ג’יפים מטורף לגאורגיה.

 

 

קצת לפני הטיול לגאורגיה, באוגוסט 2014,

הרגשתי שזה כבר לא בשבילי

הרגשתי שאני משקיעה יותר מדיי זמן בזה

הרגשתי שאני טובה בארגון, שאני מעולה במה שאני עושה,

אבל לא מספיק נהנית מזה

ולא מספיק מתוגמלת מזה

הרגשתי שאני מעדיפה להשקיע את זמני בעסק שלי,

במה שאני באמת אוהבת

הרגשתי שזה פוגע לי בבריאות,

בשלוות הנפש,

בזוגיות,

שאין לי סופי שבוע לעצמי ולנו.

 

 

אבל מנגד- השקעתי שנתיים מחיי במשהו

שגרם לכך שאנשים הכירו אותי והעריכו אותי

כשיצאתי לטיול – נהניתי

נהניתי מהכרת התודה של אנשים

נהניתי “לייצר זוגות” (על אף שהקבוצה לא הוגדרה כקבוצת פנויים- פנויות יצאו ממנה זוגות רבים)

הפכתי שם דבר בתחום- אנשים רבים מהענף ביקשו את עצתי

שיווק הקבוצה הפך פשוט יותר מבעבר כשהפכה מוכרת

מדיי פעם הכרתי בטיולים אנשים מופלאים חדשים

והכי חשוב-

שאלתי את עצמי: “לעזוב משהו משגשג שעמלת בשבילו כל כך, פשוט סתם כך?”

בכלכלה (ואני כלכלנית במקור), המושג הזה נקרא עלות שקועה.

 

 

מה זה עלות שקועה?

הוצאה שכבר בוצעה ולא ניתנת להחזר,

ולכן כבר אינה רלוונטית לקבלת החלטות עתידיות.

על פי המושג הזה, הייתי אמורה פשוט יום בהיר אחד, לעזוב הכל.

 

 

רק שהכלכלה נועדה לאנשים רציונליים וכמו שהוכיחו כהנמן וטברסקי,

שני פסיכולוגים זוכי פרס נובל לכלכלה,

אנשים הם לא רציונליים.

 

 

לעזוב משהו שהשקעתי בשבילו כל כך הרבה? אני נורמלית?

אז מה עושים בכל זאת??

 

 

החלטתי שאני עושה מאמצים לנצל עד תום את מה שבניתי

ניסיתי למצוא לי מחליף ראוי, לחפוף אותו ולהכשיר אותו לתפקיד.

המאמצים עלו בתוהו.

לא נמצא מישהו שסמכתי עליו מספיק או לחילופין שהיה בעל מוטיבציה לתפקיד.

 

 

לבסוף, לאחר מחשבות רבות,

החלטתי להשאיר את ניהול הקבוצה באופן בלעדי לעמותה, שותפתי למיזם,

על מגש של כסף

במקביל, פניתי באופן חד פעמי לכל רשימת התפוצה של הקבוצה

וסיפרתי שאני עוזבת.

סיפרתי שהמעוניינים יכולים לשמור עימי על קשר

ולקבל ממני מתנת הצטרפות לרשימת התפוצה שלי.

 

 

מה היתה התוצאה של כל אלה?

1. הגדלתי את רשימת התפוצה שלי במאות אנשים
2. סיימתי יפה ופרשתי בכבוד ממשהו שבניתי לאורך זמן כשהוא נמצא בשיאו.
3. שמרתי על קשרים טובים ועודי נשארת בקשרים כאלה עם העמותה- שותפתי לקבוצה
4. בחרתי באופן מודע ואקטיבי להשקיע בעסק ששלי, בזוגיות שלי, בבריאות שלי ובעצמי
5. עשיתי ויתור מושכל מתוך ראייה אסטרטגית לטווח ארוך
6.  למרות שהעלות היתה “עלות שקועה” הצלחתי למצות אותה עד תום, הן מבחינת מוניטין, והן מבחינת יצירת לידים להמשך דרכי.

מה דעתכם?

אשמח לתגובות על הפוסט.

במידה ועוד לא עשיתם זאת, אתם מוזמנים להצטרף לרשימת

התפוצה שלי ולקבל ממני במתנה מדריך בלעדי (ממש ספר בן 81 עמודים!) הכולל 8 כלים, שיהפכו את יום העבודה שלכם

לאפקטיבי ומחויך יותר 🙂

שלכם,

לירון

הסבר תמונה

Leave a Reply

Close Menu
×
×

Basket