השנה היא שנת 4016 [פוסט שנוי במחלוקת עם מסקנות מעניינות וחומר למחשבה]

השנה היא שנת 4016.
אני יושבת מול הולוגרמה של מרצה להיסטוריה.
אני וקהל שלם.
פרופסור ידוע להיסטוריה מרצה הרצאה אינטראקטיבית.
אני יושבת בבית וכך גם שאר הקהל אך ההרגשה היא כאילו אנחנו חלק מאולם גדול וגדוש של מאזינים.
ההרצאה היא הרצאה מרתקת על ההיסטוריה של לפני 2000 שנה.
מה היה אז בתחילת שנות ה2000.
איך אנשים התנהלו.
במה הם האמינו.
כיצד העבירו את ימיהם.
ככל שהמרצה ממשיך ומספר, כך אני הופכת פעורת פה.
אני המומה.
אני לא היחידה.


שאר המשתתפים נראים אף הם המומים כשהם מאזינים למרצה, איך התנהלו אי שם בשנת 2016.
אנשים היו כל כך מוזרים.
מוזרויות רבות.
אציין בפניכם שתי מוזרויות שבלטו לי במיוחד:

לפני 2000 שנה אנשים רבים היו מקדישים את חייהם לזוגיות אחת בודדת.
בוחרים בן או בת זוג ואיתו או איתה ממשיכים עד המוות.
כן, כן. לעיתים האהבה היתה נכבית.
לפעמים התשוקה היתה נכנסת לתנומה עמוקה.

גם כאשר הקשר ביניהם הפך תפעולי גרידא-
הם היו נשארים עם אותו אדם.

איש רץ עם תיק ביד - מסע בזמן
מסע בזמן

היו שנאבקו בעצמם ובגדו בבן או בת הזוג.
או לחילופין נכנסים למסכת ייסורים שנקראה גירושים.
והגרוע מכל- היו אלו שהיו מפחדים לעזוב או פשוט
בוחרים להשאר במערכת יחסים לא מספקת ולהתנהל כמתים מהלכים.

להסתובב כבויים בלי שום ניצוץ בעיניים. לחיות את היומיום בתוך כלא נפשי.

ולמה?
כי כך היה נהוג לפני 2000 שנה.
זו היתה המסורת.
זו היתה הנורמה.
כך היה צריך.

רעה חולפת אחרת היתה קידוש העבודה.

את מרבית יומם בילו אנשים במקום העבודה.
רובם שנאו את מקום העבודה שלהם.

הם שאפו לתחושת בטחון שהיתה כל כך יקרה לליבם
ומכרו את נשמתם תמורת משהו שנקרא אז כסף.

הימים עברו וחלפו ורבים מהם הזדקנו ומתו כשהם מכלים את זמנם בקימה לעבודה שהם שנאו.

היו גם כאלו ששרדו ובגיל הבלות יצאו לפנסיה וחיו חיי זקנה אומללים של השרדות.

אילו רק היו יודעים אז כל אותם אנשים בורים להשקיע במה שחשוב באמת.
אילו רק ידעו אז אנשים לציית לליבם ולא לאותן נורמות חברתיות שהיו קיימות לפני 2000 שנה.
היו חיים חיים אחרים לחלוטין.

אבל מערכת החינוך, תהליך החיברות, הסוציאליזציה,
כל אלו אילצו אותם להסתכל על
"מה צריך" וש"הגיע הזמן" ו"זה קשה" וההוא "מפחיד"
במקום להסתכל פנימה אל ליבם, אל תשוקתם, אל מהותם.

——

הסיפור הוא סיפור בדיוני כמובן- אבל אפשרי לחלוטין.

בחודשים האחרונים שקדתי על הכנת מניפסט חדש לקהילה שלנו.
קהילת המנהלים המחייכים והאפקטיביים.

כחלק מיצירת מהפיכה-
מהפיכה שתייצר מנהלים כל כך אפקטיביים כך שהם מחייכים, אבל מחייכים מבפנים.

המניפסט מכיל 10 עקרונות. (לקריאת 10 העקרונות לחצו כאן)

שלושה מהעקרונות הם:

1. יש אדם אחד איתו אתם מבלים את מרבית יומכם.
השקיעו בו. הכירו אותו. הבינו מה עושה לו טוב. תאהבו אותו בכל ליבכם. האדם הזה הוא אתם.
הנהיגו אותו. מנהיגות מתחילה במנהיגות עצמית.

2. תשאלו שאלות . דבר אינו ברור או מובן מאליו.

3. הגדירו מהי הצלחה עבורכם- לא עבור הסביבה שלכם. בחרו את סביבתכם בחוכמה.

בקיצור:
הקשיבו לאדם בסעיף 1. הכירו אותו, התחברו אליו, תנהגו לפי צו ליבו.

זו הדרך הנכונה עבורכם.
ולא שום דבר אחר גם אם הוא נחשב לנורמה או "ככה צריך".
הגדירו מהי הצלחה עבורכם. ולא עבור הסביבה שלכם.
תטילו ספק בכל נורמה שקיימת. תשאלו שאלות ותבחנו מה הטוב ביותר עבורכם.

הסתייגות אחת חשובה: כל עוד אתם לא פוגעים בשום אדם אחר.

חשוב:
אין בפוסט זה אמירה בעד או נגד נישואים פתוחים, עבודה כשכירים או כל דבר אחר.
הוא נועד לשמש חומר למחשבה.

מקווה שנתתי לכם חומר למחשבה.
אשמח לתגובות מטה.

אהבתם? פנקו בלייק או שתפו עם חברים

שלכם,
לירון

נ.ב. להצטרפות לקהילה שלנו וקבלת מתנה על הדרך לחצו כאן

לירון פורת

לירון פורת

לירון פורת, מרצה ומלווה כיועצת אסטרטגית יזמים, ארגונים, חברות ומנהלים לשיפור ביצועים דרסטי
לירון, מפתחת מתודולוגיית "ZoomOut ZoomIn" למנהלים וארגונים אפקטיביים ומחייכים יותר.

המידע מעניין אותך?
בואו נדבר!
איש רץ עם תיק ביד - מסע בזמן2
לירון פורת - מומחית לפיתוח עסקי ואישי למנהלים אפקטיביים ומחייכים יותר
למידע נוסף וליצירת קשר - השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם
או חייגו:
חגי שלו מראיין אותי עלי ועל מתודולוגיית ZoomOut-ZoomIn
מאמר - לירון פורת

תוכן עניינים

האם המאמר עזר לך להבין את הנושא?
מידע נוסף שעשוי לעניין אותך..