סיכומולדת

אתמול התחלתי, לא להאמין, את שנת חיי ה-40

אז זה הזמן לסיכומולדת קצר על השנה שחלפה.

ממה אני אתחיל? ווואוו.

זאת היתה שנה מאתגרת בטירוף.

זה התחיל מהתלאות והקשיים שאחרי לידת תאומים, המשיך לחוסר וודאות של הקורונה, הסגרים והשלכותיהם.

אבל בסופו של דבר, בדיעבד, הכל היה לטובה, גם אם באותו רגע ממש לא הרגיש כך.

1. אהבה.

אני מרגישה שאני מוקפת בה ונותנת אותה ככל האפשר למי שבחברתי ובסביבתי. ולא פחות חשוב לעצמי- לאהוב את הבטן הפחות מושלמת שנתנה חיים לשני מתוקים, לאהוב את ניצני השיער הלבן שנשזרו בשיערי. והקטנטנים- כמה כיף לתת ולקבל מהם אהבה וחיבוק.

2. זוגיות.

כשרק התחיל טירוף הקורונה והיינו כלואים בדירה (שלא אהבתי) בקיסריה הכל הפך קשה יותר. אבל דווקא מתוך הקושי צמחו ניצנים חדשים של התחלה נוספת יפה וטובה. משהו חזק יותר, מחובר יותר, משפחתי יותר. זוגיות שהיא בית. מאחלת לעצמי ולנו שימשיך וישתפר.

3. חוסר וודאות.

כמה היה ויש ממנו בעיקר מבחינה עסקית. וגם שם הקשיים מייצרים משהו חדש. אין ספק שעברנו לדיגיטל. בהתחלה היתה בי איזו תמיהה: איך אהיה מסוגלת להעביר יום שלם בהרצאות זום?

הרצאות בדיגיטל הרגיש הזוי לחלוטין.

איך אראה את פרצופי בוידאו?

אבל מתרגלים להכל, חוקרים ומגלים את הכלים והטריקים ואפילו מוצאים את היתרונות שבכך.

הכל מרוכז יותר, אינטנסיבי יותר ודורש מאיתנו למצוא את הזמן לעצמנו לעצור, לשתות כוס קפה ולנשום עמוק כדי שיהיו עוד אנרגיות לדבר הבא.

פה אני מאחלת לעצמי יותר נשימות אוויר- ושיהיו ביומן!

4. חברים.

גם כשלא רואים את כולם פיסית זה הדבר שעוזר לשרוד הכל ביחד. וכאן אני מאחלת לעצמי להתמיד יותר בתחום הזה. לפגוש יותר חברות. לדעת לפרגן לנו מפגש. ולא רק עבודה, ילדים או שינה.

5. זמן.

הפך למשאב עוד יותר נדיר בזמן הקורונה. כל יום שיש בו גן הוא ברכה מבחינת אפשרות לעבוד עבור בעלת עסק עצמאי. שום דבר לא מובן מאליו.

תמהיל המוצרים שלי משתנה אט אט בהתאם. כשהזמן הוא יקר יותר ושווה יותר.

6. תשוקה.

חשובה כמו תמיד. אבל עכשיו עוד יותר. סקרנות ותשוקה זה מה שעוזר להניע עצמנו בימים קשים. זה מה שעוזר לי.

תשוקה לידע, לעשייה, ליצירה חדשה.

מאחלת לעצמי ולכם להמשיך לחוש אותה כמה שיותר- לקום בבוקר עם חדוות יצירה והתפעמות אל מול האפשרויות שטומן בחובו כל יום.