בלוג

השבוע הקטנטנים (ואנחנו) עברו אימון שינה.
זה לא היה פשוט.
אחרי שרגילים לישון בנפרד כדי לא להעיר אחד את השני,
אחרי שרגילים לזלול ארוחה מבקבוק באמצע הלילה
אחרי שהתרגלו לנענוע וערסול
וליד שמושיטה להם מוצץ באמצע הלילה
יום אחד- הכל נגמר.

והם בוכים, ורוטנים ומלינים על המצב החדש.

שלושה לילות קשים
כל 2 דקות נכנסים לתת חיבוק/ ליטוף ויוצאים. גם כשהם בוכים.
לא פשוט היה (כבר אמרתי?)
קושי נפשי גדול לשמוע את הקטנטנים המתוקים הללו בוכים, ללטף וללכת.
אבל-
שני דברים הניעו אותנו לא לוותר.

האחד: חזון בו שניהם ישנים ביחד בחדר נפרד מאתנו לילה שלם.
והשני: הידיעה שזה לטובתם. צעד ראשון בדרך לעצמאות.
אנחנו מקנים להם את ההבנה שהם יכולים להרדם ללא עזרתנו.

כמו בחינוך- ככה גם בניהול:
ללמד את העובד ולא לעשות בשבילו
להקשות לעיתים כדי שיצמח, יגדל ויתפתח