הטריק שלי למכירות או הזאב מוול סטריט

הטריק שלי למכירות או הזאב מוול סטריט

לפני הצבא וגם אחרי הצבא
עבדתי לא מעט במכירות.
מאוד אהבתי את זה.
היתה לי שיטה שעבדה מצויין
[לבדוק מי המוכרן הכי טוב. לראות מה הוא עושה ולשפר את זה בצורה לירונית] אבל היה לי כלל אצבע:
רק כשאני מאמינה במוצר וביתרונות שלו.
באחד ממקומות העבודה הללו
עבדתי יום אחד בלבד ועזבתי.
כחלק מהשיטה שלי, בדקתי מי המוכרן הכי טוב
(בד"כ יש לוח שמספר, כדי לייצר תחרות ומוטיבציה)
זו היתה אשה בתחילת שנות החמישים.
ביקשתי להאזין לשיחה שלה
ישבתי לידה והמספרים לא הסתדרו לי.
משיחה קצרה איתה הבנתי:
היא לא אמרה את האמת- ככה היא מכרה.
המוצר לא היה מספיק טוב ובלי לשקר, לא היתה סיבה לקנות.
לא חזרתי לשם.
היום צפיתי בסרט "הזאב מוול סטריט".
אחד הסרטים שפחות נהניתי מהם.
ממש רציתי שייגמר כבר, אבל רציתי להבין על מה ההתרגשות.
ונזכרתי שהזאב האמיתי, הגיע לפני כמה שנים לארץ ללמד מכירות.
היו מודעות על אוטובוסים, קמפיין מטורף.
ואני שואלת:
למה ללמוד מאחד כזה?
פרסומת של לירון פורת
שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות