קורס שלי
הפעם לעצמאיות
מבקשת מהן לכתוב מה ה"למה" שלהן
ולפרסם על זה פוסט בפייסבוק
ואז אני נזכרת שאני עוד לא עשיתי זאת בעצמי
לא באמת. לא עד הסוף.
לא בפייסבוק בכל אופן.
כן באחת מההרצאות שלי.
אז מה ה"למה" שלי?
מה הביא אותי לעשות את שעושה?
רגישות יתר
וחוסר הבנה מה זה כל הדבר הזה שנקרא חיים
למה זה קיים בכלל
אם מתים בסוף
והכי חשוב:
איך אנחנו מפיקים מכל הדבר הזה שנקרא חיים את המקסימום?? בכל תחום ותחום
הכל התחיל מסיפור של סבתא המדהימה לפני השינה
סיפור על אדם וחווה
עץ הדעת ועץ החיים
וילדה קטנה שצמאה לדעת
ופתאום מבינה שלחיים האלה- יש סוף.
כל הלילה בכיתי
עם השנים
לקחתי את רגישות היתר (לקח לי זמן להבין שזה
משאב שלי ולא חסם)
את הסקרנות הבלתי נדלית שלי
את היכולת המצויינת לעשות
ZoomOut
ולראות את התמונה הגדולה.
ובניתי סט של כלים
שבהם אני משתמשת
שבהם השתמשתי
כדי להפיק את המקסימום מהחיים האלה: בכל תחום
כדי למצוא משמעות בחיים האלה
מדיי פעם אני לומדת עוד משהו
שמצית בי רעיון ומשתלב לתוך המתודולוגיה הגדולה
לפעמים התנסות מציתה רעיון חדש
או מגלה לי משהו שלא ידעתי שאני לא יודעת
לפעמים ספר
לפעמים שיחה עם לקוח או אדם מעניין אחר
ולפעמים אימון של עצמי כי בא לי פתאום לפתח בעצמי יכולת חדשה
או ללמוד תחום חדש שמסקרן אותי
את כל הכלים האלה אני מעבירה הלאה
מתוך השכל
מתוך הלוגיקה
מתוך הפרקטיקה
כדי שגם אנשים לוגיים כמוני יוכלו להתחבר
אבל עם תשוקה והתלהבות
וחיות
ורגישות
ולירוניות 🙂
זה הלמה שלי
