היום הייתי בבית משפט לראשונה בחיי – תובע ספאם סדרתי שתובע כשלושים פעם בשנה החליט לתבוע אותי
על מה?
מסתבר שיש בחוק התקשורת הידוע כחוק הספאם פרצות רבות.
מסתבר שמייל שנשלח לרשימת התפוצה שלי בנושא ריטואל הבוקר שלי למשל
או פוסטים אחרים בבלוג שלי
מהווים פרסומת.
למה?
כי במידה ומישהו מגיע לבלוג שלי
שנמצא באתר שלי,
הוא רואה שם לשוניות נוספות שמציעות את שירותי.
לכן על כל מייל יש לכתוב בכותרת "פרסומת" ו… להגיע ככל הנראה לדואר הזבל של הנמען.
למעט מצב בו הנמען מאשר לי, לשלוח לו מייל ללא ציון המילה פרסומת בכותרת.
מתיש, אה?
הרבה יותר מתיש היה התובע הסדרתי שפגשתי היום.
מעולם לא ראיתי אותו קודם לכן.
מלבד איומים שקיבלתי ממנו לפני כשנה וחצי (כשאני בחופשת לידה על קטנטנים) ומלבד כתב תביעה מדצמבר האחרון,
אותו תובע מעולם לא הסיר עצמו או ביקש להסיר עצמו מרשימת התפוצה.
הוא אסף כל מייל ממני כדי לתבוע כמה שיותר כסף כפי שהחוק מאפשר לו.
(ומי שברשימת התפוצה שלי יודע שבשנתיים האחרונות שלחתי אולי 2 מיילים בשנה…)
כמובן שהסרתי אותו על דעת עצמי מרשימת התפוצה למרות שאין ספק שנרשם בעוד מיילים מזוייפים רבים כחלק משיטת המעקב והסחיטה של עסקים קטנים.
ככה הוא מתפרנס.
איך זה נגמר?
השופט קלט עם מי יש לו עסק
וביקש מהתובע לתרום 500 שקלים לעמותה כלשהי/ ארגון צדקה.
לאחר שיגיש לי קבלה על שמו- אחזיר לו את הסכום.
איך זה באמת נגמר?
הפסדתי יום עבודה ושילמתי כמה אלפים בודדים לעורך דין מצויין (שי ארז).
והכי חשוב-
מכתב ההגנה שכתבתי והעברתי לעו"ד שי ארז לתוספות, ועד למשפט, שחררתי את זה.
סמכתי על החיים, על אלוהים, על היקום.
שלא כמו לפני שנה וחצי- כבר לא לקחתי ללב.
כסף הולך ובא.
אני סומכת על זה שהוא יגיע אלי בשפע ממקור אחר.
ואם אתם בעלי עסקים- הפוסט הזה בשבילכם.
שימו ♡
והשמרו.
יש לצערי גם אנשים כאלה בחוץ.
