נעים מאוד, אני לירון

נעים מאוד 🙂 לירון. לירון פורת מומחית לפיתוח אישי ועסקי למנהלים אפקטיביים ומחייכים יותר.

באמצעות מתודולוגיה ייחודית שפיתחתי Zoom Out – Zoom In הופכת מנהלים לאנשים מחייכים יותר, אפקטיביים יותר ומספקת להם איזון בתוך ים הלחץ. עוד על המתודולוגיה ועלי כאן .

אז מה הביא אותי ליצור שיטה כזאת?
זה סיפור ארוך 🙂 אני לא אספר את
כולו. מה שאני אספר זה רק שהיו לי שתי
נקודות משמעותיות מבחינה מנטלית ביחס
לקריירה שלי.

הנקודה המשמעותית
הראשונה היתה, לאחר התואר הראשון שלי.
בכלכלה וניהול.
התחלתי עבודה מעניינת בתחום
ניהול אשראי.
אני זוכרת שהגעתי לשם לראשונה
וראיתי את כל דוחות המידע
והמון דוחות כספיים באנגלית ובעברית
ושאלתי את עצמי: "זאת עבודת חיי?" .

לא היה לי ספק שבא לי להשתלט על החומרים שיש שם,
להבין הכל ולהיות בקיאה.
זה היה נראה לי אתגר.
אבל גם לא הייתי בטוחה שאחרי שאפצח את האתגר,
אראה בעבודה הזאת עבודת חיי.
זמן קצר אחרי שהתחלתי לעבוד בחברה,
מנהלת מחלקת מידע, פנתה אליי ואמרה לי:
"לירון, יש פה משהו שתפור עלייך. את
חייבת ללכת לערב מבוא ללימודי אימון".

הלכתי לשם. זה היה איזה
מקום ברעננה.
וכשראיתי הדגמה של התהליך – נדלקתי.
זה היה נראה לי כמו לבנות תוכנית עסקית לבנאדם.
הכל פשוט וקל. ידעתי שאני רוצה ללמוד את זה. אבל לא שם.
רציתי מקום רציני יותר. מקום עם תנאי קבלה נוקשים.

וככה הגעתי לטכניון בחיפה.
ללימודי אימון ניהולי ארגוני
ואימון אישי. הסמכה כפולה.

רק שכדי ללמוד שם הייתי
זקוקה לתואר שני וניסיון ניהולי.
"אני אשיג את זה" אמרתי לעצמי.
והתחלתי בלימודים לGMAT (מעין פסיכומטרי באנגלית
המיועד למבחני קבלה ללימודי תואר שני).

הנקודה המשמעותית השנייה הייתה לאחר סיומי תואר שני
במנהל עסקים באוניברסיטת בר אילן.

לאחר התואר השני
התחלתי לעבוד בחברה גדולה
בתור סמנכ"ל פיתוח עסקי. 
התפקיד היה תפקיד מעניין, רכב צמוד, משכורת גבוהה, סלולרי.
הייתי כפופה למנכ"ל החברה.
באמת נשמע מדהים.

הייתי חוזרת הביתה בשעות לא שעות. סחוטה מעייפות.
לא היה לי כח לפגוש את בן הזוג ובטח שלא
לצאת עם חברים או לבלות.
הכסף שכב בבנק. לא היה לי מתי להשתמש בו.
היו לי כאבי גב מהנסיעות הארוכות.
קיבלתי במתנה כסא מסג' לרכב אבל גם זה לא עזר.
הרגשתי סמרטוט אבל לא היה בפני מי להתלונן.

זה הרי חלומו של כל אדם –
קריירה טובה, סטטוס, כסף.

לא טוב לך- תמיד יהיה מי שירצה.