אתמול חזרתי מנסיעה להונגריה
תמיד כשאני נוסעת אני אוהבת להיות קצת לבד
לצאת לסיבוב
לשבת עם ספר באיזה קפה או בר
לחשוב עם עצמי
לשוטט ברחובות
ואז מגיעות תובנות.
הפעם לקראת יום כיפור אני רוצה לשתף אתכם בשתי תובנות.
למה לקראת יום כיפור?
כי יום כיפור זה יום של דממה חיצונית.
ומתוך הדממה החיצונית זה מעניין יותר ולטעמי גם קל יותר ליצור דממה פנימית.
אז מה התובנות?
התובנה הראשונה קשורה בלחיות את הרגע.
כבר כתבתי לכם על זה בעבר בבלוג מאמר בשם "למה זה חשוב לחיות את הרגע ואיך לעזא… עושים את זה"
המאמר היה מאוד פרקטי.
הפעם אני רוצה דווקא לדבר אתכם על רמה תודעתית של לחיות את הרגע.
להעמיק טיפה על איך אפשר להיות נוכחים ברגע.
זה לא קל לאנשים כמונו.
דווקא אנשים שמרגישים שיש להם כל כך הרבה השפעה ושליטה על כל כך הרבה דברים
במיוחד בתחום הקריירה-
פתאום כשמשהו קורה והוא לא בשליטתנו או לרוחינו
איך מתמודדים עם זה?
לאחרונה קראתי בספרו של אקהרט טולה "ארץ חדשה" קטע יפה:
"כל פעולה מוצלחת באמת נובעת משדה של תשומת לב עירנית.
יש 3 דרכים בהן המודעות יכולה לזרום למעשיכם וכך לזרום באמצעותכם לעולם.
כל תפקוד או מעשה שאינו נובע מאחד משלושת האופנים הללו, תפקודו יהיה לקוי והוא ינבע מהאגו"
אז מהם שלושת האופנים הללו?
1. הנאה
2. התלהבות
3. קבלה—-> שלווה
כלומר: כל דבר שאתם עושים צריך להיות מתוך תודעה של הנאה, התלהבות או קבלה.
הנאה והתלהבות ברורים למדי למרות שגם אותם ניתן לייצר. כשהם שם- הם שם.
אבל מה עם קבלה?
מה קורה אם משהו אכן לא לרוחינו?
איך מקבלים אותו?
או במילים אחרות: איך מייצרים שלווה במקרים כאלה?
קודם כל מבינים שזה מה שהמצב, הרגע הזה, דורש ממני לעשות ולכן אעשה זאת ברצון.
כלומר: להחליט לקבל את הרגע.
להבין שכך זה היה צריך לקרות.
למה?
בבוא היום כנראה נגלה. ואולי לא. אבל זה המצב.
(אופציה נוספת [שמתאימה למקרים "קלים" יותר]: לנסות להפוך את הדבר שלא לרוחינו למהנה.
לשטוף כלים תוך כדי שמיעת מוסיקה ושירה
לנסוע לעבודה כשאתם שומעים ספר תוך כדי
ועוד שלל דרכים יצירתיות להפוך את המשעמם למהנה)
סיפור יפה שממחיש את כוונתי מספר על איש חכם שזכה במכונית יקרה בהגרלה.
בני המשפחה שלו וחברים שמחו בשבילו ואמרו "איזה יופי! יש לך מזל"
האיש חייך ואמר "יכול להיות".
כעבור כמה שבועות בהם נהנה מהמכונית,
התנגש בו נהג שיכור והוא נלקח לבית חולים.
כשבאו המשפחה והחברים לבקר אותו הם אמרו "זה באמת חוסר מזל".
האיש שוב חייך ואמר: "יכול להיות".
בעודו שוכב בבית החולים, נשרף ביתו.
למחרת באו בני משפחה וחברים לבקרו ואמרו:
"יש לך מזל שהיית בבית חולים"
והוא חזר ואמר "יכול להיות".
ה"יכול להיות" של האיש החכם מסמל את הקבלה הזאת.
את חוסר השיפוט של מה שהשכל לעיתים לא יכול להבין.
דברים קרו כפי שהיו צריכים לקרות.
נותר לנו לעיתים רק לקבל את זה בלי להבין מדוע.
מעין השלמה פאסיבית מתוכה נותר רק לחוות את הרגע.
לאחרונה חבר טוב חלה בסרטן.
שבועיים שהייתי במחשבות עם עצמי.
איך זה קרה?
למה קרה?
טלטלה של ממש.
לאחר מחשבות רבות אני מבינה שייתכן וזה כלי להתפתחות עבורו:
הוא עושה מדיטציות
הוא חושב על החיים
על מה טוב לו.
הוא ככל הנראה יעשה בזכות המחלה שינוי חיובי בחייו.
וכשיעבור אותה יהיה מודע יותר למקומו ולתכליתו.
על זה דיברתי בפוסט של המנהיגות העצמית.
וזו התובנה השנייה.
כאן התמונה הופכת שלמה.
ברגע שאתם מודעים למה עושה לכם טוב,
ברגע שאתם מזהים מה אתם עושים היטב
ברגע שאתם מבינים לאן אתם רוצים ללכת
אתם מזהים הזדמנויות סביבכם
ומשתמשים בהן
להשגת התכלית שלכם.
להשגת המטרות שלכם.
כאן אתם אקטיבים.
כאן אתם עושים ככל יכולתכם
תוך כדי זרימה וקבלה של האירועים סביבכם.
זה מעודד יצירתיות
וזה יביא אתכם להגשים את מטרותכם.
וזה יהפוך כמו שכבר כתבתי לא פעם–
כל יום להרפתקה מתמשכת.
וכמו שההזדמנויות הגיעו-
ככה גם דברים שלא לרוחיכם מגיעים
ולא תמיד יש לנו השפעה ושליטה עליהם
ולא נותר אלא לקבל אותם.
אולי הם טובים עבורכם באופן שנסתר מעיניכם –
כמו המחלה של אותו חבר.
ימים יגידו.
בינתיים נותר רק לסמוך על החיים
ולהכנס למצב של שלווה.
שלווה שנובעת מאותה קבלה.
מה שנותר לכם לעשות עכשיו לקראת יום כיפור זה שני דברים חשובים:
1. להתבונן על התחושות שלכם. האם הן מכילות בכל רגע הנאה, התלהבות או קבלה?
בתוך השקט שסביבכם תקשיבו לעצמכם. מה אתם מזהים שם?
2. זה הזמן להבין לאן אתם הולכים.
ולצורך זה אני ממליצה בחום לקרוא שוב את פרק 8 במדריך שכתבתי לכם ופשוט ליישם את שכתוב שם.
לכל שאלה-
אני פה בשבילכם.
אוהבת,
לירון
