איך אתם מרגישים?
שאלה קשה, אה?
בשנה כזאת של חוסר וודאות ואי ידיעה כבר אי אפשר לדעת מה לענות- סיכוי טוב שבזמן שנענה, יקרה עוד משהו, שישנה את דעתנו…
גם אני מרגישה ככה.
את זה והמון עייפות.
עייפות משילוב העסק עם הבית וחוסר הוודאות,
עייפות מהסתגלות למצב החדש שבו כמעט הכל מתקיים מול המסך או לא מתקיים.
געגוע לפגוש לקוחות ביותר משני מימדים
להרצות מול קהל שלעיתים תופס אותי לשיחה אישית כשההרצאה נגמרת,
געגוע להתפרנס עד הסוף ממה שאני אוהבת.
שלא לדבר על געגוע לצאת עם רפי לדייט
לשבת במסעדה או בבית קפה
לשמוע שקשוק צלחות, ערבוב ריחות, מפגשים מקריים…
אבל אני כותבת את הפוסט הזה כדי להצהיר ברבים:
"די!"
אני לוקחת את המושכות וחוזרת להיות אקטיבית.
אחרי שהתנסיתי בחודשים האחרונים,
הבשלתי להבין מה מתאים לי ולעסק במציאות החדשה.
אבל להרים את עצמנו בתקופה כל כך לא ודאית זה לא פשוט בכלל.
לכן החלטתי לחזור לכתיבה הלילית.
כל יום אשתף מה עזר לי
ונתן לי כוחות להרים את עצמי ולשפר
בתקווה שייתן גם לכם אנרגיה וירים גם אתכם.
זו התחייבות לא פשוטה בהתחשב במצב.
מקווה מאוד שעד סוף נובמבר, כבר נגיע לשם.
למקום שלו יותר, חזק יותר
ולהסתכלות ממקום של כח ועוצמה על החודש האחרון של 2020 ההזויה הזאת.
שבוע טוב לנו 
לירון
יום 1-
התחלתי את היום בחזרה חלקית לריטואל הבוקר שלי.
קצת אחרי שדאגנו לארגן את קטנטנים,
סחטתי חצי לימון לכוס גדולה של חצי ליטר
הוספתי מים מהבריטה ורבע כוס של מים רותחים.
מקלחת בוקר, ושקעתי היישר לרשימת הדברים שאני רוצה להספיק היום, כולל שתי פגישות (אמיתיות!!).
לא את הכל הספקתי-
אבל הייתה אווירה טובה של שמש, מוזיקה והתחלה חדשה.
עוד דבר שעזר לי מאוד:
ישנתי בלילה לא רע בכלל.
ואני מתכוונת לעשות את זה גם היום.
מה הטריק?
לוותר על התחושה שלא בא לי שהיום ייגמר
וללכת לישון מוקדם גם אם אני ממש רוצה לבלוע את העולם ולהספיק הכל הכל.
גם עכשיו העיניים כבר דומעות ומסמנות לי
"יאללה לירון"
אני אקשיב להן גם היום.
אין לי פנאי להיות עייפה מחר
[משפט מחץ- תודו]
יש הרבה להספיק.
לילה טוב!
יום 1 ל #אתגר_החזרה_לשגרה_לא_שגרתית
יום 2-
אני אשמע עכשיו בת 100
אבל תמיד האמנתי שעדיף להיות חלק מהחוויה מאשר לצלם אותה ולראות אותה רק דרך עדשה צרה.
ועכשיו, כחלק מהעולם החדש הזה,
קורונה סטייל וזה,
החלטתי להפוך דיגיטלית יותר ולצלם ולשתף יותר-
ממש הבטחתי לעצמי הבוקר.
אבל זו התמונה היחידה שצילמתי-
איפה הרכב חונה…
–
אז מה עוד היה היום?
דחייה קטנטנה לפרוייקט גדול שאני מאוד
מתרגשת וחוששת לקראתו.
האופק החדש שהעסק צועד לקראתו
מרגש אותי ומלחיץ אותי כאחד.
מרגיש לי כמו שהרגשתי בתחילת דרכי עם העסק- אי שם ב2014, כשעזבתי את הבנק:
ידעתי מה צריך לעשות אבל מעולם לא עשיתי וזה הפחיד.
אני מרגישה שאני עוברת את זה שוב.
מצד אחד מחפשת ידע
כדי להקל על חוסר הוודאות שבעשייה
מצד שני רוב הידע שאני מוצאת- לא מחדש לי כמעט דבר ואני מבינה שאני צריכה פשוט לעשות בעצמי.
אז מה המסר?
Just do it
בצעדים קטנטנים כדי שיהיה פחות מפחיד
וכדי להפיק לקחים אחרי כל צעד
אבל עם דד ליין ברור
כי אחרת,
זה פשוט לא יקרה.
יום 3- איזה יום…
בהחלט לא שגרתי.
המון תקלות ועיכובים וילד חולה…
אבל דווקא בתוך כל הכאוס היה דבר עיקרי ששינה את התמונה לטובה:
שיחת נפש טובה עם רפי שעזרה לי לבנות תמונת חזון ברורה יותר של מה אני רוצה שיקרה בעסק.
אגב, רפי במקצוע שלו הוא הנדסאי אדריכלות ומפקח מחונן
התלוצצנו על הרעיון שיפקח על הפרויקט הקרוב שלי-
בינתיים זה עובד נהדר!
יום אינטנסיבי אבל פרודוקטיבי
אז הטיפ שלי להיום:
למצוא אם אפשר שותף/ חבר/בן זוג שיפקח על הדד ליינס השבועיים שלנו.
ויש עוד אחד:
לאור החידושים והעדכונים בחיים שלנו- האם חזון העסק או תחום הקריירה שלנו השתנה?
צרו אחד חדש ודסקסו אותו עם מישהו יקר.
זה נותן ים מוטיבציה.
יום 4-
ממש אקצר הפעם ואספר שתי תובנות מהיום הזה:
1. לפעמים מספיק רק לבקש
וקורים נסים ונפלאות.
היום קרה קסם כזה
2. Mastering Yourself
זה תהליך מרתק שאף פעם לא נגמר.
מה למדתם עליכם היום?
ואיך תשתמשו בזה כדי שמחר יהיה טוב יותר מהיום?
יום 5-
לא להאמין שכבר יום חמישי.
הרגע סיימתי הרצאה לילית
ונהניתי מכל רגע.
מה הניע אותי היום?
הלחץ, הדד ליין.
כמה דברים שהספקתי!
ההמלצה שלי:
צרו לעצמכם בועות זמן.
אני אוהבת לשים את האפליקציה Forest
או כל טיימר אחר
ולקבוע לעצמי איזשהו משך זמן מסוים
למשל 26 דקות כדי לעבוד על משהו.
בזמן הזה אני במירוץ עם עצמי-
כמה אספיק?
יום 6-
אחד הדברים הכי חשובים
באתגרים-
זה לדעת לנוח מדיי פעם ולעשות את זה היטב.
לצבור כוחות כדי לייצר אנרגיה מחודשת
ולחזור בראשון עם חיוך ענק.
שבת שלום
יום 6 ל #אתגר_החזרה_לשגרה_לא_שגרתית
יום 7-
"לאן את ממהרת?"
שאלו אותי לאחרונה.
ואני עונה:
זו הסיבה שאני ממהרת-
היום וליתר דיוק מאתמול בערב, שני הקטנטנים עם חום בבית.
התעוררתי ב6 בבוקר לצלילי הקאה
ומאז עד לפני חצי שעה לערך לא נחתי.
היתה לי אולי שעה וחצי לאורך היום כולו לשבת על העסק אבל בעיקר דברים דחופים.
חוסר וודאות שכולל בתוכו הורות לפצפונים
זה לא רק קורונה
זה גם להיות מנוטרלים פתאום לפתע
בלי קשר לסגר.
כאב חזק מהבקע שקיבלתי בלידה, מרוב שמרימה אותם כשהם בוכים ועוד שלל התשות שמעמידות למבחן את קור הרוח שלי.
אז מה אני עושה? איך מתמודדת?
1. מאמינה בניסים, בכך שהמזל לצידי ושהכל יסתדר איכשהו מבחינת לחץ זמנים למרות שהלחץ כבר מתחיל להפוך לסטרס. את הדדליינים לא מעניינים ילדים חולים ושאר סיפורים ויש לי כמה כאלה קרובים ביותר.
2. מקווה ועושה הכל כדי שקטנטנים ירגישו טוב בהקדם האפשרי- נו ברור. כולל לשמור על קור רוח ולתת חום ואהבה כמה שרק אפשר.
3. משתדלת להתמקד רק ברגע הזה, בכל רגע בו הייאוש מרים ראש.
4. כותבת פה או לעצמי בשביל לפרוק.
5. נאחזת בחיוך מתוק, משחק, קפה טעים או משהו אחר קטנטן וטוב.
שיהיה לילה שקט וממש טוב ♡
לירון
יום 8-
סופגניית מיני עם ריבה.
סופגניית מיני ריבת חלב.
הראשונה זכתה במקום הראשון מראש (כמו תמיד)
אבל כמובן שבדקתי את זה שוב
כדי להיות בטוחה
וזללתי את שתיהן
הכל זמני- גם ילדים חולים בבית
וגם- סופגנייה בפה
בריאות לכולם ולילה טוב ♡
תודה על כל הפידבקים והאהבה
יום 8 ל #אתגר_החזרה_לשגרה_לא_שגרתית
יום 9-
אף פעם לא אהבתי את עצמי בוידאו
וגם כשיצא לי מעט להתארח בטלוויזיה, היה לי קשה לצפות בתוצאה;
ההבעות הרגישו לי מוגזמות מאוד
היה לי מוזר לראות אותי-
מכירה את עצמי בעיקר מבפנים.
ועכשיו- כחלק מהשגרה החדשה: אין ברירה.
החלטתי לצלם סרטונים לקורס חדש שיוצא בקרוב.
בניגוד לזום, בו אני שקועה בעיקר בלהעניק ידע זהב לשומעים, ופחות באיך אני נראית
כשמצלמים סרטון- הדגש הוא על הנראות.
שעות עבדתי על זה (כן, קטנטנים חזרו לגן טפו טפו טפו בריאים ושלמים)
ועשרות גרסאות הושלכו לסל המחזור.
ודווקא בגרסה הכי מוצלחת…(שגם היא לא להיט)
צולמתי בלי…
צוואר
בצעד נועז כחלק מהרצון להרגיש אתכם בבית
מבחינת נראות- אין מה להוסיף דרוש סרטון חדש. אבל אם כבר נחשפתי (ולא היה קל) אז מה דעתכם על התוכן?
דרוש סרטון חדש. אבל אם כבר נחשפתי (ולא היה קל) אז מה דעתכם על התוכן?
יום 10 –
נכנסתי לסופר
השומר עמד בכניסה
"בוקר אור" הכרזתי בחיוך
שוברת את אדישות אלו שנכנסו לפני
"בוקר טוב" הוא אמר "מה שלומך?"
לא רציתי להגיד שאנחנו לא מכירים רק הנהנתי בחיוך ונכנסתי.
מסיימת את הקנייה ויוצאת.
"אתה יודע במקרה איפה מכונת התשלום לחניון" אני שואלת בחיוך.
"כן- בטח ימינה ושמאלה את מגיעה
אבל נשמה אם קנית מעל 50 שקל מגיע לך חניה חינם לכי לקופה הראשית יחתמו לך"
—
היום בין 2 הרצאות (אחת פרונטלית!! ווואוו)
הייתה לי פגישה אינטרנטית עם לקוח.
מנהל בכיר.
"הם לא מעריכים פה כלום" הוא התלונן.
"כאילו זה מובן מאליו כל ההשקעה הזאת"
אז אני אומרת שני דברים:
1. כמה קל זה לתת חיוך או לומר מילה טובה.
"אתה מקסים "אמרתי לשומר כשיצאתי עם כרטיס חתום כעבור דקה. "תודה "
"והשארתי אותו עם חיוך פנימי שיאיר את המשך יומו.
2. כמה מהעשייה שלנו תלויה בפידבק שנקבל?
אם היא תלויה רק בזה-
כנראה שאנחנו לא במקום הנכון.
ברור שזה תמיד כיף ומהנה לקבל מילה טובה, אבל איך הרגשתם תוך כדי שיצרתם?
כמה התענגתם על התהליך ועל הטרנספורמציה שחוללתם? זה חשוב לא פחות.
יום 11-
יש ימים מכאניים
שנעים מכוח האינרציה
בלי שום מאמץ יזמי.
כזה היה היום הזה
הצטברה לה עייפות מכל השבוע המטורף
לימדתי 5 שעות סטודנטים מחו"ל
מאוד שימחו אותי הפידבקים הנהדרים
ואח"כ קרסתי למדי.
לא בשינה אלא בחוסר עשייה אחר.
שוטטות נפשית.
מנוחה לראש.
כמובן שבין לבין גינה עם קטנטנים
הקראת סיפור לפני השינה
אפילו בישלתי אורז ויצא לא רע בכלל
אבל לא לקדם עניינים
פשוט לאגור כוחות למחר ובכלל.
תראו מה השעה!!
זה מה שקורה אחרי שני פרקים של "זרה"!
לילה טוב
יום 11 ל #אתגר_החזרה_לשגרה_לא_שגרתית
יום 12-
"מה את שמה פפריקה?
לא. עדיף בלי. זה סתם יוצא חמין כהה".
בסוף עשינו 2 חמין
ובחצות הלילה-
הוא פתח את הסיר
הציץ על החמין החיוור שלו
והוסיף…
פפריקה
("אבל רק כפית!")
יום 12 ל #אתגר_החזרה_לשגרה_לא_שגרתית
יום 13-
היום היה יום מאתגר במיוחד.
עכשיו חזרתי וקראתי מה הבטחתי לעצמי ולכם כשבחרתי באתגר הזה.
הבטחתי שם שאספר מה עזר לי להתמודד עם יום כמו זה.
אז הנה זה בא
1. "זה זמני" אמרתי לעצמי כל פעם שהיה קושי שלא תלוי בי ושדרש סבלנות אין קץ.
2. "זה הטוב ביותר שאת יכולה לעשות כרגע". אמרתי לעצמי כשהבנתי שמצב העייפות שלי לא מאפשר את כל מה שתכננתי היום ומחר אעשה את זה טוב יותר ומהר יותר + הבטחה לעצמי הלילה לישון מוקדם.
3. כשעבדתי על איזשהו חלק טכני, הדמיון הוצת בי. איך זה יראה בסוף? הפעלתי לעצמי את בלוטות החשק והתשוקה ליצירה שהמשיכה והתניעה אותי. זה מה שהחזיק אותי בהתמדה עד שהשעון הראה שעת איסוף קטנטנים מהגן ועצר לי את השבונג.
לילה טוב!!
יום 14-
הכרות עם מישהי מקסימה
שיבשה לי את סדר היום
אבל השאירה אותי עם חיוך ענק בלב.
מה עוד?
קפה טוב
הרצאה שנתתי לעובדי מדינה שפורשים בקרוב
וגם כמה אתגרים טכניים לטובת הפרוייקט שנפתרו סופסוף.
הדד ליין מתקרב במהירות!
יום 14 ל #אתגר_החזרה_לשגרה_לא_שגרתית
יום אחרון:
לחזור 7 שנים אחורה. לפחד של אז.
מאז שהסגר האחרון הסתיים
וקטנטנים חזרו למסגרת
הרגשתי שאני חוזרת אחורה בציר הזמן
לתקופה בה עזבתי את העבודה בבנק -ינואר 2014.
אמנם עברו מאז כמעט 7 שנים,
אבל עדיין הרגיש לי כמו אז בהתחלה:
עשייה למרות החששות והפחד.
כבר מאז שנכנסתי לשמירת הריון
אני חושבת על בניית קורס דיגיטלי אבל
ווואוו
כמה דברים לעשות ועל כמה דברים לחשוב…
זה התחיל מאתר חדש דנדש וחתיך שבנה לי רז לוזון
כשהוא חושב עשר צעדים קדימה.
להעביר יותר מ-120 מאמרים לאתר חדש זה לא עניין פשוט
ורפי ואני מצאנו את עצמנו בחודש מאי, איך שנגמר הסגר הראשון
יושבים, בוחרים תמונות, קונים וגוזרים אותן שיתאימו לבלוג
עוברים על טקסטים ומעתיקים לינקים
זה המשיך לצילומים נהדרים שבין לבין עשתה לי Oranit Aloni המדהימה
ולאיפור טבעי כמו שביקשתי של Inbar Sella המתוקה
מה עוד? שיחות וטיפים מחברים מקסימים!
תודה לחברי הטובים
על כל הטיפים והרעיונות.
בשעה טובה זה קרה:
האוטומציה, הסליקה, הסרטונים
הכל.
נאלצתי להתעמת עם הרבה תחושות קשות של פחד וחששות כבדים
שהובילו כמובן לפרפקציוניזם
אבל פה השתדלתי לעצור בזמן ולהגיד לעצמי
"לירון – זה מספיק טוב "
ויתרתי ככל האפשר על "להראות טוב" והייתי אני
גם אם זה אומר שמדיי פעם תשמעו איזה "אאההה"
זאת אני.
עם היתרונות והחסרונות. הכל אותנטי.
עשיתי לעצמי חיים קשים ובחרתי בקורס בן 20 סרטונים קצרצרים
כדי שיהיה קל להטמיע.
תודה גם לכם אתם שליוויתם אותי באתגר שלי כאן על קיר הפייסבוק שלי.
אתם מוזמנים אם תרצו להציץ באתר האינטרנט החדש שלי ובחנות.
לא הכל מושלם עדיין
יש דברים שישופרו עוד יותר וכמובן שאשמח לדעתכם הכנה.
ולגבי הקורס…
מחר 1.12 תהיה הפתעה ענקית שקשורה אליו.
סבלנות
קורס דיגיטלי איתי: התמודדדות אפקטיבית עם סטרס – ועכשיו בהנחה מיוחדת בהקלדת הקוד WOW. הקלידו ותופתעו
נ.ב.
אהבת את הפוסט?
אשמח שתשתפ/י אותו.
ניתן לעשות זאת באמצעות כפתורי השיתוף למטה
