עוגת ביסקוויטים ו-3 תובנות מהשנה שחלפה; אני בת 38!
רציתי לעשות סיכום יומולדת רגיל אבל אירועי היומיים האחרונים שינו קצת את התוכניות…
הקטנטנים בבית.
עוד וירוס.
שבוע שעבר היה חריג: לא הזעיקו אותנו מהמעון.
אני עכשיו חוזרת הביתה עם עוגת ביסקוויטים טובה שקניתי בדרך (מומלץ. לחם תושיה), להמתיק מעט את השעות הקרובות ואת חוסר השינה המתמשך.
כל התמודדות שלי, מציידת אותי בכלים חדשים שאני מנסה על עצמי ומעבירה הלאה.
כזה הוא הסטרס שנלווה להורות לתאומים, של שני עצמאים ובעלי עסקים.
כמה תובנות מהשנה האחרונה:
1. זאת היתה שנה עם המון ברכות אבל המון קשיים.
השנה הבנתי כמה הבריאות חשובה ועד כמה היא היתה חלק ברור וקצת מובן מאליו עבורי.
צריך להשקיע בה: בעצמכן ובעצמכם.
אל תחכו לפריצת דיסק, כשהכאב מתחיל- טפלו ותמנעו הדרדרות.
אנחנו הורים, מרימים, סוחבים, חשוב להיות חזקים בשביל למנוע כאבים.
אני פעם בשבועיים הולכת ועושה טווינה אצל מטפל מדהים, דרך קופת החולים. שווה כל דקה וגרוש.
תחזוקה מתמשכת לגוף ולנפש.
2. זוגיות. כמה שזה חשוב.
בתור סוליסטית, תמיד היה לי קל להחליט בעצמי ולעשות כמו שאני רוצה.
אומרים שאנחנו נמשכים למי שדומה לנו וכשיש שני אנשים נחושים, דעתנים ועצמאים, זה לא תמיד קל.
ועוד עם תאומים ברקע וחוסר שינה (ראו סעיף 3) זה בכלל מטורף.
אנחנו בתקופה שקל להגיד- זה לא עובד, וללכת.
ברגע שבונים את הבסיס של אמון, תמיכה ו*ביחד* וזורקים לפח (בלי סל מיחזור!) את הרעיון של "יהיה קל יותר לבד", דברים הופכים טובים יותר ביחד. באחריות.
ומשקר מי שאומר שאחרי שנולדו הילדים הכל היה ורוד עם בן/בת הזוג – בדוק.
3. סטרס. סטרס כלכלי, תפעולי. כל כך הרבה דברים. לייצר סדרי עדיפיות. לחשוב אסטרטגית ולעשות אבחון מצב מחדש לעיתים תכופות יותר. הזמן הפך מצרך יקר עוד יותר. לתחום בזמן מה עושים מתי. להגיד לא אם לא מתאים, לא לענות לשיחה אם כרגע אין אפשרות לדבר.
להיתמך אם צריך ואפשר במשפחה וחברים.
לצפות לגרוע ביותר ולהערך בהתאם,
לקוות לטוב ביותר ולהיות מופתעים לטובה.
ולנשום אוויר ולחייך עם קפה טוב ועוגת ביסקוויטים מתוקה 🙂
ועוד דבר אחרון- תודה רבה רבה על הברכות והאיחולים בכל אמצעי המדיה, לוקח לי זמן אבל קוראת הכל ועונה לאט לאט.
שימחתם אותי מאוד.
אוהבת המון, לירון
