לפני שבוע וחצי נכנס בי רכב.
אני וקטנטנים היינו בתוכו
למזלי לא קרה לנו כלום.
הרכב חנה לו
ומישהי מבוגרת נכנסה בנו.
היא המשיכה לנסוע בלי להניד עפעף.
עובר אורח שראה מה קרה ושראה שהייתי עם ילדים ברכב רדף אחריה והביא לידיעתה את שקרה.
היא לא מוכנה להודות באשמה.
מה זה אומר מבחינתי?
השתתפות עצמית ועוד עלויות
נסיעות למוסך
חוסר שקט נפשי.
באופן רגיל זה לא היה כזה נורא
כי באמת, תודה לאל,
אין פה שום פגיעה בנפש.
אבל כבר שבוע וחצי שאני בדכאון.
כשאני מתקרבת לאזור התאונה (ליד הגן של הילדים) עולה בי תחושה רעה
והכעס גואה.
כעס על האשה הזאת ואיך היא מעיזה.
זה לא אופייני לי.
זה לא קשור למקרה הזה אני מניחה.
זה קשור לזה ש- כמה אפשר?
גדשה הסאה.
כבר שנתיים אני מרגישה שמתעללים בנו
בלי טיפת הגיון!
חופש המסחר
חופש התנועה
חופש הדיבור!
כל אדם שאומר את דעתו שאינה דעת הרוב נחשב "מתנגד משהו"
אנחנו בתוך כלא מחשבתי
ואני כל כך רוצה לזעוק על העוולות הללו
ולא עושה את מספיק.
זו לא הקורונה
אלו עוולות מעשי ידי אדם!
הוירוס לא תכנן סגרים, בידודים והרס מערכת החינוך
הוירוס לא תכנן עליה באלימות, התמכרויות והתאבדויות בגלל מה שכתבתי בסעיף הקודם!
מתחילת החודש העסק שלי לא מתפקד
והילדים כמעט לא הולכים לגן
איך אמורים להתפרנס כך???
עסק שקיים כבר עשר שנים!
אני בעלת תו ירוק
אך מחרימה כל מקום עם תו ירוק
(למעט לצורך פרנסה)
כי זה חוק בלתי חוקי בעליל!
אנחנו לא ילדים קטנים ולא צריכים את "האח הגדול" שישמור על בריאותנו.
מי שחולה צריך להשאר בבית ובזה אמור להגמר הטמטום הנפשע הזה!!
ובנט והורוביץ- אם אתם מפחדים מעומס בבתי חולים- למה לא בניתם במיליארדי השקלים שבזבזתם על קיסמים לאף ולפה בתי חולים שלמים, מחלקות שלמות??
היו לכם שנתיים!!
אני נוסעת ברכב (החלופי. הרכב במוסך. הלכה הצירייה ועוד כמה נזקים) ושומעת פרסומות ללא הרף ברדיו על החיסון ועל הקורונה.
גולשת בפייסבוק ורואה פרסומות כדי שיידעו שיש מגיפה.
נו באמת- זה מה שאתם עושים עם הכסף שלנו- משלמי המיסים???
יצאתם מדעתכם???
אז מה עושים?
אני לא אוהבת לסיים עם ייאוש.
אלא לחשוב מה בשליטתנו.
ויש המון בשליטתנו.
רוב העם מוחה. אבל בשקט.
55% מהעם לא מבוסטרים בשלישי
ומעט מאוד ברביעי.
אנחנו הרוב!! והרוב קובע!!
1. מחאה.
נבחרי העם לא פועלים למען העם.
הם פועלים לטובת ההסכם המושחר של פייזר.
אני בטוחה.
זה הנרטיב היחיד שעקבי בתוך הגהנום שאנחנו עוברים בשנתיים האחרונות.
וכשההסכם המושחר ייפתח- יהיה אפשרי להוכיח זאת בקלות.
-להפגין כשאפשר
-לחשוף את האמת
-להחרים *כל מקום עם תו ירוק* ואם קשה לסגור את החודש אז להחריג – לצורך פרנסה.
כשעשינו את זה בקניונים (ועדיין עושים. לא שוכחים להם), בוטל שם התו הירוק.
נמשיך בכל מקום.
2. התנגדות.
באמת נראה לחבר'ה במגדל השן שאנחנו נדחוף לילדים שלנו קיסמים פעמיים בשבוע כדי להוכיח שהם בריאים???
נחרים את מוסדות החינוך אם צריך ונייצר חלופות.
אין סיכוי שזה יקרה.
גם לא מסכות פרצוף כל היום.
ילדים צריכים לחוות ולנשום.
3. יצירה.
זה החלק הקשה ביותר.
כי קשה ליצור במצבי סטרס וחונקים אותנו מכל עבר בהפתעות של בידוד נוסף וביטולים על גבי ביטולים ושינויי חקיקה ומצבי חירום (בלי החוקים המפלצתיים האלה זה היה פשוט עוד חורף נחמד ורגיל).
אבל רק ככה ננצח.
נפרוק את הייאוש
נפרד מהקיים בסלידה
ונברא משהו חדש נקי ושפוי
עם חיוך וילדות וצחוק וטבע
וחיבוקים בין אנשים
ושמחה
ואהבה.
די לפחד***
די לטמטום***
