מדהים איך לפני פחות מחודשיים שקשקתי
כשרק בצבצה בי כוונה לצלם בוידאו.
סרטון ראשון של דקה (מבוא לקורס) אותו צילמתי כ-50 פעם ועדיין לא הייתי מרוצה מהתוצאה.
היתה בי נוקשות שכזאת,
משהו לא מספיק אותנטי- לא מספיק לירוני.
והיום – אני יותר אני.
יש בי משהו יותר נינוח.
מרגישה כאילו אני מדברת עם חברה טובה.
לפעמים צוחקת על עצמי בחיוך ובאהבה כשרואה תנועה מצחיקה או עיניים פעורות.
אין ספק- למדתי לחבב את עצמי ולהשתעשע.
מה הסוד?
התנסות
עשייה למרות הפחד.
והיה פחד.
בתמונה: שיעור 10 בקורס התמודדות אפקטיבית עם סטרס.
אני מרגישה בנוח.
