גמעתי כל ספר קשור בניסיון להבין
בגיל 20 פלוס כשכל פרידה מבן זוג נחוותה כשמשהו מטלטל במיוחד, אחותי השאילה לי אחרי אחת הפרידות הכואבות ספר בשם "רק האהבה היא ממשית".
לא ידעתי בזמנו כמה ברצינות להתייחס אליו. הייתי קצת ספקנית.
ועכשיו, משהו כמו 18 שנים אחרי…
הנסיבות (שהן סיפור בפני עצמו. אפילו שניים) הביאו אותי לקרוא ספר אחר של אותו סופר: "שורשים ושיעורים בזמן".
מי שכתב את שניהם הוא לא ממש סופר, אלא יותר רופא, פסיכיאטר בשם ד"ר בריאן לזלי וייס.
ואותו בריאן מתעד בדייקנות מה הוא עבר עם מטופלת שלו בשם קתרין שסבלה מלא מעט פחדים וחרדות שנפסקו באמצעות היפנוזה ש… הובילה בהתחלה במקרה, ואח"כ במכוון- לגלגולי חיים קודמים שלה.
מה אני אגיד לכם?
עם כל המלחמה הזאת והמוות סביבנו הספר הזה בא לי בול בזמן.
מה אני לוקחת ממנו?
1. האנושות גרועה. באמת. ולפי הספר גם תכחיד עצמה.
לא מפתיע. יש שם תיאורי גלגולים שמזכירים כמה ההיסטוריה האנושית עקובה מדם, מלאה באמונות טפלות, מלחמות ופחד.
2. יש תקווה. לפי הספר אנחנו נצחיים. וגם כשהאנושות תושמד, נמשיך להתקיים באופן אחר.
3. אנחנו עוברים שיעורים כל הזמן. מגלגול לגלגול ובוחרים לאיזה גלגול להגיע ומתי ולמטרת איזה שיעור.
כשהשיעור נלמד ומיושם- אנחנו עוברים מהעולם.
זה קיים בקבלה וביהדות. היום שמעתי גם הספד של פייגלין על נכדו שדיבר על זה.
4. הרמוניה, שלווה פנימית ואהבה. הם הדבר.
והאהבה – ווואוו. היא הדבר הטוב היחיד שיש פה.
5. כולנו שווים. כולנו יהלומים. השאלה היא כמה בוץ צריך לנקות כדי להבחין בבוהק. כשיש פחות בוץ יש יותר שלווה פנימית והרמוניה.
6. האינטואציה. החלומות. להקשיב להם. להתחבר לעצמנו ולזהור באהבה ללא פחד.
