אחד משני השיעורים התודעתיים הגדולים שעברתי בחיי: התמודדות עם חוסר וודאות
זה היה לפני משהו כמו 5 וחצי שנים.
עזבתי את עסק הטיולים שהקמתי והכניס לי יפה
(הוא עדיין קיים תחת טיולים ואגדות- קבוצת הצעירים)
והחלטתי להתמקד רק בעסק הנוכחי שלי
שידעתי שהוא בדמי.
שבועיים אח"כ עברתי פרידה מבן זוג משמעותי
שכללה גם מעבר דירה.
ההכנסות שלי מהעסק לא היו גבוהות
וככל שהזמן חלף- מהחסכונות לא נשאר הרבה.
חוויתי סטרס בכל תא ואיבר.
גם הפרידה,
גם ההתמודדות החדשה
גם התחושה שאני כל כך לבד.
כמובן שהסטרס
הוביל למחלות.
הייתי חולה המון.
וכל פעולה שיווקית שעשיתי מתוך אותו סטרס
הסתיימה בד"כ בצורה לא מיטבית (בלשון המעטה).
ואז החלטתי לשים קאט להכל.
לקחתי סאבלט בירושלים.
יומיים בלי מחשב,
בלי לחשוב על העסק.
רק אני, היומן שלי וספר טוב.
החלטתי שאני לא נוגעת בשום דבר עסקי. נאדה.
שוטטתי בשוק מחנה יהודה,
אכלתי חומוס טעים כמו שאני אוהבת,
קפה משובח.
בערב פגשתי את אחי וחבר ובישלנו ארוחת ערב כיפית
עם בקבוק יין טוב.
צחוק, כיף,
ניקוי ראש.
הרפיתי.
ואחרי שהרפיתי – הבנתי.
לתת מבטחי בחיים, ביקום.
לדעת- שהכל יסתדר.
לחוש את זה בכל תא ואיבר.
לבוא מהמקום הזה
לכל אינטראקציה עסקית.
—
חלק מחברי ולקוחותי
נמצאים עכשיו במצב שבו אין עבודה
חלקם חווים סטרס מטורף.
תחשבו על שני ראיונות עבודה:
1. לראיון הראשון מגיע מועמד ראוי.
בעל ותק, ניסיון וידע מעוררי השתאות.
הוא לחוץ לקבל את העבודה הזאת.
זה ניכר באנרגיה שלו גם אם הוא חש שהוא לא מחצין את זה החוצה.
מרגישים.
אפשר לקחת את זה גם לדייט זוגי.
הוא לחוץ להתחתן. זה יוצר דחייה- הלחץ הזה.
סביר להניח שלא יהיה דייט נוסף.
2. לראיון השני מגיע מועמד ראוי.
בעל ותק, ניסיון וידע מעוררי השתאות.
הוא רגוע לגבי העבודה הזאת.
זה ניכר באנרגיה שלו.
הוא יודע שהוא ראוי ושהוא ימצא עבודה.
הוא יודע שהכל יסתדר ושדברים קורים כפי שהם צריכים לקרות.
הוא מצידו- עושה את המקסימום כדי להניע לכדי כך.
עובדה- הוא בראיון.
הוא יכול להשפיע על חייו אבל לא לשלוט בכל גורם המרכיב אותם.
אבל הידיעה שהוא עושה כמיטב יכולתו, שהוא ראוי, ושהוא יקבל את מה שמגיע לו מסבה לו שלווה.
אפשר לקחת את זה גם לדייט זוגי.
הוא רגוע. הוא יודע שגם לבד טוב לו.
הוא מושך ואטרקטיבי יותר.
כנראה שיהיה דייט שני.
זה נכון לגבי כסף, זוגיות ועבודה.
יש דברים שאם נלחץ עליהם-
הם יתנהגו כמו שכדור מתנהג כשלוחצים עליו-
הוא בורח.
לנשום עמוק, לדעת שאנחנו עושים את המיטב
(ולעשות כמובן)
ולסמוך על היקום והחיים.
אנחנו ראויים והכל בסדר כבר עכשיו.
