היית יוצאת עם הקול הזה שמדבר בראש שלך לבירה? או שאולי עדיף מישהו פחות פוץ ולחוץ וקצת יותר תומך, זורם ונעים?
מאז שנגמר הסגר האחרון
התחושה אצלי היא מרדף
השלמת פערים
ורצון להספיק כמה שיותר.
השיח הפנימי הפך קשוח מאוד
בלתי מתפשר
הרבה "צריכה":
לקום מוקדם
לשלוח הצעות מחיר
להעביר לרואה חשבון…
ועוד ועוד.
איך השיח הפנימי שלכם נשמע?
מבקר? שופט? עדין ותומך?
היית יוצאת עם הקול הזה שמדבר בראש שלך לבירה? או שאולי עדיף מישהו פחות פוץ ולחוץ וקצת יותר תומך, זורם ונעים?
אחד משלושת החלקים של המנהיגות העצמית הוא המיינדסט שלנו: דפוסי החשיבה שלנו.
וכאן השאלה שהופכת למשימת חזרה לשגרה חדשה ורעננה:
באיזו שפה נוכל להשתמש בשיח הפנימי שלנו כדי *ליהנות* ממה שיש לנו לעשות
ולא רק "לשרוד את המטלות"?
למשל, להחליף "צריכה" ב"רוצה" ולהיות אדם חומל יותר ועדין יותר כלפי עצמנו-
אחד כזה שהיינו שמחים לשבת איתו לבירה או לקפה טעים.
